<h1>שאילתות פרשת וזאת הברכה שאילתא קע"א</h1>
<h2>דף כו:</h2>
שאילתא דמחייבין דבית ישראל למיתקע בחצוצרתא בחד בתשרי דכתיב בחדש השביעי וגו' אע"ג דכתיב תקעו בחודש שופר וכתיב והיה במשוך בקרן היובל ותנן שופר של ראש השנה של יעל ופשוט (כמן) [כיון] דקיימא כרבי יהודה דתנן ר' יהודה אומר בראש השנה תוקעין בשל דכרין וביובל בשל יעלין הלכך בשל דיכרין עבדינן [שבת ל"ו. סוכה ל"ד.] אמר רב חסדא הני תלת מילי אישתנו משחרב בית המקדש ואילך שיפורא חצוצרתא.
<h2>דף לד.</h2>
וצריך למתקע תקיעה שלשה שברים תרועה ותקיעה דאתקין ר' אבהו בקיסרין סימן תשר"ק תש"ק תר"ק השתא היכי בעי ליעבד מיקמי דמצלי דמוסף בעי למיקם שליחא דציבורא אכרעיה וכולי עלמא יתיב ונשקול חצוצרתא בידיה ומברך בא"י אמ"ה אקב"ו לתקוע בשופר ואשר החיינו ונתקע בבא קמא תשר"ק תש"ק תר"ק וניתנייה ונתלייה בבא מציעא תשר"ק תש"ק תר"ק ונתנייה [ונתלייה] בתרייתא תשר"ק תש"ק תר"ק ונתנייה ונתלייה ותוב כי נחית שליחא דציבורא כי אמר מלכיות נתקע תשר"ק ולא ניתני כדאמר זכרונות נתקע תש"ק ולא ניתני כדאמר שופרות נתקע תר"ק ולא ניתני וכל הקולות כשירין דתניא [כ"ז:] היה קולו עבה או דק כשר וכי דתקע צריך לברך והדר מיתקע כדתנן [פסחים ז':] כל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן אע"ג דאיכא למימר דילמא מיקלקל שופר כי הא דאמר רב חסדא חוץ מטבילה איתמר התוקע צריך לכווניה דעתיה בעידנא דתקע לאפוקי ציבורא ידי חובתן ואע"ג דנפקא ובא אדם אחר דלא ידע למיתקע שפיר דמי לאפוקי ידי חובתיה דתניא [כ"ט.] אהבא בריה דרבי זירא אמר כל הברכות כולן אע"פ שיצא ידי חובתו מוציא אחרים ידי חובתן חוץ מברכת הלחם וברכת היין שאינו מוציא ידי חובת אחרים.
<h2>דף לה.</h2>
ברם צריך למימר מהו לומר זמן בראש השנה ויום הכפורים כיון דמזמנא לזמנא אתו אמר או דילמא כיון דלא איקרו רגלים לא ת"ש [עירובין מ':] שדרו לרב ייבא סבא לקמיה דרב חסדא לכפריא במעלי דראש השנה טרף על בבא אמר ליה רב ייבא לרטיבא רפסה לו בדוכתיה בשביל זמן בההיא שעתא יהבו ליה כסא (חדיש) [קדיש] ואמר עליה זמן והלכתא אומר זמן בראש השנה ויום הכפורים והלכתא כרב נחמן דאמר רב נחמן אומר זמן אפילו בשוק וכן הלכתא.
